החלטה בתיק תא"ק 34128-11-10

1.         זוהי בקשה לרשות להתגונן נגד התביעה לפינוי ולסילוק יד המבקשים מהמקרקעין המצויים בכניסה לקיבוץ שדה נחמיה ואשר עליהם בנויים מבנים שונים ובהם חורשת זיתים.

            המשיב מודה בתביעתו כי הוא נתן רשות למבקשים להשתמש במקרקעין, אך טוען כי הסכם ההפעלה הסתיים ביום 31.10.2010 ולא חודש יותר.

2.         להלן עיקר טענות המבקשים בתצהיר שניתן על ידי מר שמעון בן חיים - הנתבע מס' 2:

(א)       המבקשים מתגוררים בקיבוץ בבית מגורים שבנו מכספם ועל חשבונם. 

(ב)        המשיב מבקש לנשל את המבקשים מזכויותיהם, לרבות מבית המגורים ומאתר הנופש, בניגוד להסכמים בין הצדדים.

(ג)        ההסכם מיום 20.01.1989 שעליו מבסס המשיב את תביעתו אינו מתייחס כלל לבית המגורים.  בין הצדדים נחתמו הסכמים מאוחרים יותר, שהמשיב מסתיר מעיני בית המשפט.

(ד)        בית המגורים נבנה על סמך מערכת חוזית אחת, ואילו פרויקט אתר הנופש הכפרי נבנה ותופעל על פי מערכת חוזית אחרת.

(ה)       לאחר חתימת ההסכם הראשון נחתמו הסכמים נוספים בין שני הצדדים המשנים את מהותו של ההסכם הראשון ומשמיטים את הבסיס מתחת לתביעה.

(ו)         אתר הנופש והאירוח הכפרי הוקם על ידי המבקשים בעמל רב ובהשקעה כספית אדירה, זאת לאחר שהמשיב לא הצליח לפתח את המקום ולהפעילו.  בהתאם להסכם הראשון מיום 20.01.1989 החכיר המשיב לחברת מקור הירדן (המבקשת מס' 1) את האתר למטרות מסחריות, הסכם זה פג תוקפו ביום 30.10.2010.

            לאחר חתימת ההסכם הראשון המבקשים פיתחו על חשבונם את השטח, תוך השקעת הרבה כספים, והפיתוח כלל בניית מבנים, גידור, תשתיות, מדשאות, עצי נוי, תאורת גן, משטחים ושבילים מרוצפים.

(ז)        ביום 03.03.1993 אושרה למבקשים הקמת מסעדה, מזנון מהיר ועשר יחידות נופש.

(ח)       בין הצדדים הוסכם, כי תנאי להחזרת החזקה באתר על הבנוי והנטוע עליו, למעט בית המגורים, הינו תשלום מלוא השקעותיהם של המבקשים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.

(ט)       מאז 1989 ובהסתמך על ההסכמים לעיל, נבנו על ידי המבקשים מבנים כמפורט בסעיף 17 לתצהיר שהם בבחינת 10 בתי אירוח, מסעדה, מזנון, משרדים ושני צימרים ששימשו כמשרדים, ארבעה מחסנים, מרפסת מצללה, מבנה עזר לחשמל ומצללה ששימשה כתחנת הדרכה לשייט קיאקים.

(י)        המבקשים פנו לשמאי שהעריך את אומדן השקעותיהם והם אפילו הגישו תביעה נפרדת לפיצוי.

(יא)      עוד בתאריך 24.03.2009 החל המשיב בהכנת תוכנית בינוי תיירותית חדשה שנערכה ומומנה על ידי שני הצדדים, ובתוכניות של האדריכל צוין בית המגורים כ- "בית שמעון" (המצהיר מס' 1), כשבית המגורים היה נפרד ובלתי תלוי בהסכם ההפעלה, כך שהסכם ההפעלה אינו חל על בית המגורים באשר לפינוי.

(יב)      הייתה התחייבות מפורשת או מכללא מטעם המשיב שהמבקשים יבנו בית מגורים מכספם ועל חשבונם על שטח אדמה של 1.485 מ"ר.  על כן, המצב המשפטי שונה ברשות חינם, אלא שהמבקשים הפכו לבעלי זכויות בבית המגורים.

(יג)       כארבע שנים לאחר חתימת ההסכם הראשון נחתמה תוספת בין הצדדים שלפיה, התחייב המשיב כי במקרה של פינוי או עזיבה, ישלם המשיב את מלוא השקעות המבקשים, בצירוף הפרשי הצמדה, זאת נוסף על התחייבות בעל פה של המשיב בעניין זה שנמשכו לאורך השנים.

(יד)      השקעותיהם של המקשים בתחום המסחרי, ללא בית המגורים, על פי חוות דעת השמאי הינה 3,780,000 ש"ח, כשבית המגורים הוערך כשווה סך של 1,300,000 ש"ח.

(טו)      המבקשים מבקשים לתת להם רשות להתגונן כנגד התביעה.